מאור נ' משרד עו"ד: יורם גרובר

פסק דין

1.הנתבע, עו"ד במקצועו, ייצג את התובע בבקשת המדינה להוציא צו להריסת עבודות בנייה ללא היתר שביצע התובע במקרקעין בהחזקתו, תמורת שכר טרחה בסך של 5,000 ₪ כולל מע"מ.

הבקשה לצו הריסה נדחתה ביום 15/10/07, ובהחלטה מיום 15/11/07 פסק בית המשפט לעניינים מקומיים לתובע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

2.בתביעתו טען התובע כי הנתבע קח לכיסו את שכר הטירחה אשר נפסק לתובע בהליך זה, כי לא עידכן עכלל את התובע אודות פסיקת שכר הטירחה, עליה נודע לו רק באקראי, כי הנתבע סירב לדרישתו המוצדקת לקבל את שכר הטירחה וכי התובע נאלץ להוציא זמן ומרץ וטירחה רבה עד שאילץ את הנתבע לשלם לו סכום זה (לאחר שתלונה שהגיש התובע ללישכת עורכי הדין התקבלה). בתביעה עתר התובע לחיוב הנתבע בתשלום סכומים נוספים - השבת הסך של 775 ₪, שהם סך שיעור המע"מ שנפסק על סכום ההוצאות אותו השיב הנתבע לתובע, וכן את הסך של 800 ₪, הוצאות שהפקיד התובע בידי הנתבע ואשר היה על הנתבע להשיבם, ובנוסף עתר לפיצוי בגין השחתת זמן ועגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי במקביל להגשתו שלח לתובע המחאה על סך של 850 ₪ בעבור ההוצאות שאמנם היה עליו להשיב לתובע, והכחיש חובתו בתשלום סכומים נוספים.

3.בפתח הדיון שהתקיים ביום 27/4/2011 הבהיר התובע כי הנתבע השיב לו את כל חובותיו, ועל כן עתר רק לפיצוי בגין עגמת נפש, טרחה ואובדן זמן שנגרמו לו, כתוצאה מהתעלמות הנתבע מפניותיו להשבת סכום ההוצאות והפיקדון.

הנתבע דוחה את טענות התובע, וטוען כי נהג בתובע, בן 87 שנים, בכבוד הראוי וכי העיכוב בהשבת סכום ההוצאות נעשה בתום לב. בכתב ההגנה תיאר הנתבע את המאמצים שעשה לטובת עניינו של התובע ואת ההישג המשפטי.

4.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, למסמכים שהוגשו, ולנסיבות הפרשה בכללותה: בין היתר, למועד בו הסתיים ההליך בבית המשפט לעניינים מקומיים, למועד בו נפסקו ההוצאות לטובת התובע, למועדים בהם השיב הנתבע לתובע את סכום ההוצאות והפיקדון, וכן לגילו של התובע, ולתלונה שהגיש ללשכת עורכי הדין, מצאתי כי הנתבע נהג בתובע שלא כדין, תוך הפרת חובת הנאמנות כלפי הלקוח ותוך שגרם לתובע חוסר שקט רב, אובדן אימון וטירחה רבה. לו פעל הנתבע כנדרש מתוקף הוראות הדין הרלבנטי וההסכמות שבין הצדדים, היה עליו לעדכן את התובע אודות שכר הטירחה בו זכה, לגבותו ולהעבירו לתובע, כולל המע"מ, וכמובן היה עליו להשיב לתובע פיקדון כספי אשר לא עשה בו שימוש. הנתבע עשה אלה טיפין טיפין, ורק לאחר שאולץ לעשות כן – את שכר הטירחה – רק על פי הוראת לישכת עורכי הדין, את הפיקדון רק לאחר הגשת תביעה זו ואת המע"מ, למעשה לא שילם עד היום.

בהתנהלות זו גרם הנתבע לתובע, כאמור, צער, הוצאות וטירחה רבה.

הנני אומדת את הפיצוי הנדרש בנסיבות העניין, הכולל אף את הוצאות משפט זה, בסך 2,500 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 2500 ₪, תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

רשות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"א, 30 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: